מקרה חירום בכלבים וחתולים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

​

מצב חירום וטרינרי הוא כל מצב בו נשקפת לבעל החיים סכנת חיים ממשית והוא זקוק לטיפול רפואי מידי שאינו סובל דיחוי. כאשר מתרחש מצב כזה יש ליצור קשר מידי עם וטרינר, להגיע לבדיקה וקבלת טיפול.

במאמר זה אסקור את הסימנים הקליניים שעשויים להעיד על מצב חירום, ארחיב על מצבי חירום נפוצים בכלבים וחתולים ואציין כתובות ומספרי טלפון של מרכזי חירום וטרינרים מומלצים ברחבי הארץ.

 

סימנים קליניים העשויים להעיד על מצב חירום:

במקרה ובעל החיים שלכם מראה את אחד או יותר מהסימנים הבאים עליכם ליצור קשר מידי עם וטרינר ולהגיע לבדיקה ללא דיחוי. מתן טיפול וטרינרי מהיר עשוי להציל את חיי בעל החיים שלכם.

• מצוקה נשימתית (בחתולים תתבטא לרוב בנשימה בפה פתוח).

• התמוטטות פתאומית.

• סימנים נוירולוגיים: התקפי עוויתות, שיתוק, פרכוסים, הטיית ראש, חוסר שיווי משקל ועוד.

• הקאות או פליטות שאינן פוסקות.

• דימום בלתי נשלט מפתחי הגוף (טוסיק, פה, נחיריים, איבר מין).

• נפיחות ביטנית פרוגרסיבית (בדגש על כלבים).

• חוסר יכולת לתת שתן.

• חשיפה לרעל (רעל עכברים, רעל חלזונות ועוד).

• כאב בלתי נשלט.

• יציאה של העין מערובת העין.

• נפיחות פרוגרסיבית בפנים או בגפיים.

• שבר פתוח.

• בליעת גוף זר.

• חתכים עמוקים, פצעי נשיכה מפושטים וכוויות.

• הכשת נחש.

 

הובלת בעל החיים למרפאה:

בעת השיחה הטלפונית עם הווטרינר מומלץ לשאול לגבי הוראות ספציפיות להובלת

בעל החיים. לדוגמא, כלב שעבר תאונת דרכים וחשוד כסובל מטראומה לעמוד שדרה

מומלץ להוביל ברכב על גבי משטח קשיח שימנע תנועה מיותרת ויתמוך בעמוד השדרה.

במהלך הנסיעה נסו להיזכר  בסדר המאורעות על מנת שעם ההגעה תוכלו למסור

לווטרינר היסטוריה תמציתית, רלוונטית ומסודרת ולאפשר בכך קבלת טיפול מהיר

ואפקטיבי.

 

טיפול ראשוני בהגעה למרפאה:

עם ההגעה למרפאה ודאו כי צוות המרפאה מודע לכך שמדובר במקרה חירום. כשלב מקדים לבדיקה ובמקרים דחופים במהלך הבדיקה עצמה תישאלו להיסטוריה הרפואית הרלוונטית של בעל החיים כדוגמת אופי הסימנים הקליניים, מתי הופיעו, חשיפה לרעלים ועוד. בהמשך תבוצע בדיקה פיזיקלית מקיפה של בעל החיים שתכליתה להגיע לאבחון ולקבוע האם מדובר במקרה חירום "אמיתי". לעיתים קרובות תידרשו לבצע בדיקות דיאגנוסטיות נוספות כדוגמת צילומי רנטגן, ספירת דם ובדיקות ביוכימיה שיאפשרו אבחון מדויק וקבלת טיפול מתאים.

 

מקרי חירום נפוצים בכלבים וחתולים:

 

היפוך קיבה בכלב:

בעיקר, אך לא רק, בכלבים מגזעים גדולים עמוקי חזה. נובע כתוצאה מסיבוב של הקיבה סביב צירה והתמלאות שלה באוויר. בעקבות מכך מתרחשת הפרעה לזרימת הדם הורידי ללב ובעל החיים סובל משוק. בנוסף, נפגעת אספקת הדם לקיבה ולעיתים גם לטחול ואלו עלולים לסבול מנמק מפושט.

 

גורמי סיכון:

• גזע הכלב - בעיקר בגזעים גדולים בעלי בית חזה עמוק.

• ארוחה גדולה ומהירה.

• פעילות גופנית לאחר הארוחה.

• ועוד.

 

סימנים קליניים:

• בטן נפוחה מלאה באוויר.

• ניסיונות הקאה לא פרודוקטיביים.

• שוק

• מוות מהיר ללא טיפול

 

אבחון:

• לפי סימנים קליניים מתאימים.

• צילום רנטגן - קיבה מלאה באוויר עם קו הפרדה אופייני.

• בדיקות דם.

• בדיקת רמת הלקטאט בדם - עוזר לקבוע את הפרוגנוזה.

• ECG - מאפשר לעקוב אחר הופעת הפרעות קצב אופייניות.

 

טיפול:

• ייצוב וטיפול נמרץ:

  • מתן נוזלים לוריד בקצב גבוה.

  • דקומפרסיה - ריקון אוויר מהקיבה.

  • מתן אנטיביוטיקה לוריד.

• ניתוח:

  • תיקון המנח של הקיבה.

  • קיבוע של הקיבה לקיר הגוף בעזרת תפרים על מנת למנוע חזרתיות.

• לאחר הניתוח אשפוז לשם מעקב ושיכוך כאבים.

 

חסימת שתן בחתול:

מצב חירום נפוץ בחתולים זכרים. נובע מחסימה של האורתרה. לרוב החסימה נגרמת על ידי "פלאגים" שהם תוצר של מרכיב חלבוני עם קריסטלים שנוצרים בשתן. חסימה יכולה להגרם גם על ידי אבנים או גידול סרטני או לחץ חיצוני (למשל בעקבות שברי אגן).

 

גורמי סיכון:

• סטרס (מעבר דירה, הבאת חתול חדש ועוד).

• שתיה מועטה.

 

סימנים קליניים:

• קושי במתן שתן (ישיבה ממושכת בארגז הצרכים).

• אי מתן שתן במשך כמה ימים.

• יללות כאב.

• חוסר תאבון.

• הקאות ופליטות.

• שוק.

• קצב לב איטי (נובע בשל עליה באשלגן בדם).

 

אבחון:

• היסטוריה מתאימה וסימנים קליניים.

• מישוש בטני מדגים שלפוחית גדולה ונוקשה (כמו כדור טניס).

• צילום רנטגן- חשוב על מנת להדגים המצאות אבנים.

• בדיקת דם- לרוב אזוטמיה והיפרקלמיה (עליה באשלגן).

• אנליזת שתן- עשויה להדגים שינוי ב PH, דם בשתן, המצאות דלקת וקריסטלים.

 

טיפול:

• ייצוב בעל החיים.

• טישטוש והרדמה.

• ניסיון פתיחת חסימה על ידי מסאג' עדין של קצה הפניס.

• החדרת קטטר שתן וביצוע שטיפות חוזרות של השלפוחית.

• אשפוז לשם מתן נוזלים לוריד, אנטיביוטיקה, תיקון האלקטרוליטים בדם, שיכוך כאבים ומעקב.

• המשך טיפול תרופתי בבית למספר ימים ושינוי תזונתי למזון רפואי להמשך החיים.

 

הרעלות:

הרעלות של כלבים וחתולים מהוות מצב חירום והן נפוצות מאוד בישראל. הרעלות הנפוצות בכלבים וחתולים כוללות:

• רעל עכברים.

• זרחנים אורגניים (קוטלי חרקים).

• רעל חלזונות (מתאלדהיד).

• תרופות למיניהן (בעיקר ממשפחת ה NSAIDs).

• צמחים (ציקס,בצל, צמחים ממשפחת השושניים).

 

חומרת ההרעלה:

חומרת ההרעלה היא נגזרת של:

• סוג הרעל

• המינון אליו נחשף בעל החיים.

• סוג בעל החיים (למשל חתול רגיש בהרבה להרעלה מאקמול מכלב).

• גודל בעל החיים.

• גיל בעל החיים.

• מצב בריאותי של בעל החיים.

 

במידה ועולה החשד כי בעל החיים שלכם נחשף לרעל יש ליצור קשר באופן מיידי עם וטרינר ולהגיע כמה שיותר מהר לבדיקה!!!

 

טיפול:

הטיפול הספציפי משתנה על פי סוג בעל החיים וסוג הרעל אליו נחשף אך באופן כללי לרוב יכלול את השלבים הבאים.

• טיפול תומך ראשוני לייצוב בעל החיים.

• דה-טוקסיפיקציה- סילוק הרעלן מהגוף במטרה למנוע המשך ספיגה.

  • גרימת הקאה- אין לגרום הקאה ללא הוראה מווטרינר. לעיתים הדבר רק יחריף את הנזק.

  • שטיפת קיבה.

  • מתן חומרים לספיחת הרעל כגון פחם פעיל.

• מתן אנטידוט- במידה וקיים כזה (לדוגמא מתן ויטמין K להרעלה מרעל עכברים).

• אשפוז ומעקב.

 

הכשת נחש (ראה עוד פרטים בקישור זה):

מרבית הכשות הנחש בישראל מתרחשות בין החודשים מאי- אוקטובר בשעות

הצהריים והערב המוקדמות. חומרת ההכשה נגזרת ממספר משתנים, ביניהם:

• מקום ההכשה.

• מסת גופו של בעל החיים המוכש.

• גיל הנחש וגודלו.

• פרק הזמן שחלף מאז הכיש הנחש בפעם הקודמת להכשה הנוכחית.

 

סימנים קליניים:

• נפיחות, אדמומיות, דימום וכאב באזור ההכשה.

• סימני שיניים באזור ההכשה - לעיתים אך לא תמיד.

• נשימה מהירה.

• הגדלה של קשרי לימפה.

• בצקות מפושטות.

• ריור.

• דימום תת עורי.

 

טיפול:

במקרה ועולה החשד להכשת נחש יש להרגיע את בעל החיים, להפחית למינימום את רמת הפעילות שלו ולהגיע לווטרינר בהקדם האפשרי.

הטיפול כולל לרוב:

• אשפוז לשם מתן נוזלים לוריד ומעקב אחר תפקוד מערכות הגוף (לב, קרישה, ועוד).

• אנטי-ונום.

• מתן אנטיביוטיקה לוריד.

• מתן אנטיהיסטמינים ובמקרים מסויימים גם סטרואידים.

• שיכוך כאבים.

• נוזלים קולואידים.

•  

 

מכת חום:

מכת חום מתרחשת לרוב בעונת הקיץ והיא מוגדרת כעליה בלתי מבוקרת של חום הגוף מעל טמפרטורה של 41 מעלות צלזיוס. היא מתרחשת כאשר מנגנוני ויסות הטמפרטורה בגוף כושלים וקצב ייצור החום עולה על קצב פיזורו לסביבה.

על ידי הקפדה על מספר כללים פשוטים ניתן להקטין את הסיכון של חיות המחמד ללקות במכת חום:

• יש להימנע מפעילות גופנית כגון טיול עם הכלב במהלך השעות החמות של היום.

• ניתן ואף רצוי לטייל בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות הערב בהן הטמפרטורות נמוכות יותר.

• יש להקפיד על אספקת מים טריים ומקום מרבץ מוצל במהלך כל שעות היום.

• יש להימנע מהשארת בעלי חיים באוטו סגור ללא אוורור.

 

סימנים קליניים:

• התמוטטות פתאומית.

• נשימה מהירה.

• התייבשות.

• שוק.

• דימומים תת עוריים.

• דימום פנימי לתוך חללי הגוף.

• שלשולים.

• בלבול.

• במקרים החמורים סימנים נוירולוגים ועוויתות.

 

במידה ועולה החשד שבעל החיים סובל ממכת חום, יש להעבירו בזהירות למקום מוצל, לקרר את גופו באופן מבוקר על ידי הרטבתו במי ברז ולהגיע למרפאה וטרינרית במהירות האפשרית.

 

אבחון:

• היסטוריה.

• בדיקה פיזיקלית מלאה.

• בדיקת דם.

• בדיקת מדדי קרישה.

 

טיפול:

• אשפוז.

• קירור מבוקר של טמפרטורת הגוף.

• מתן נוזלים קריסטלואידים וקולואידים לתוך הווריד.

• מתן אנטיביוטיקה.

• דקסטרוז (סוכר) לווריד.

• מתן מוצרי דם כדוגמת פלזמה על פי הצורך.

 

 

לסיכום:

יש להבין כי במצבי חירום כדוגמת אלו המפורטים במאמר זה יש חשיבות מכרעת למהירות ההגעה למרפאה לשם קבלת טיפול מתאים. על מנת לעזור לכם בכך ולמנוע בזבוז של זמן יקר ריכזנו עבורכם את מרכזי החירום המומלצים ברחבי הארץ כולל פרטי התקשרות.