פרוו בכלבים

פרוו היא מחלה נפוצה בכלבים, בעיקר בגורים צעירים, הנגרמת על ידי וירוס בשם Canine Parvovirus. הוירוס גורם לדלקת קשה במערכת העיכול (אנטריטיס) ולעיתים קרובות עשוי לגרום למוות של הכלב אפילו בתנאי אשפוז אינטנסיביים.

כיצד נדבקים?

נגיף הפרוו מדבק ביותר ועמיד מאוד בסביבה גם בתנאי טמפרטורה ואקלים קיצוניים. עיקר ההדבקה מתרחשת בדרך אורו-נזאלית כלומר מגע של כלב עם צואה נגועה בוירוס. אולם, חשוב לזכור כי גם חפצים, אנשים ופרטי לבוש שבאו במגע עם כלב חולה עשויים להעביר את הוירוס הלאה.

מי יכול להדבק?

המחלה עשויה להתפתח בכלבים מכל גזע, גיל ומין אולם היא נפוצה בעיקר בגורי כלבים שאינם מחוסנים בגילאים 6 שבועות עד 6 חודשים. יחד עם זאת, לעיתים ניתן לראות מקרי מחלה גם בכלבים בוגרים ומחוסנים. מקובל להגיד כי כלבים מגזע: רוטווילר, דוברמן, פינצ'ר, לברדור ורועה גרמני נמצאים בסיכון מוגבר לחלות בפרוו.

התפתחות המחלה

לאחר ההדבקה בנגיף מתחיל שלב הדגירה שנמשך כ 5 ימים (4 ימים עד שבועיים) במהלכו עובר הנגיף תהליכי חלוקה ושכפול מהירים ברקמות הלימפתיות של הלוע, בקשרי הלימפה של מערכת העיכול (מזנטריאלים) ובתימוס ומשם מגיע דרך הדם למעי הדק בדגש על אזורים במעי הדק בשם קריפטי (Crypt), שבהם נוצרים ומתחדשים תאי אפיתל המעי. הנגיף גורם לפגיעה בחלוקה ובהתחדשות התקינה של תאי המעי, מוביל להרס מבנהו התקין של המעי ובכך פוגע ביכולת של בעל החיים לספוג נוטריינטים מהמזון. בנוסף, פוגע הנגיף בתאי האב של תאי הדם הלבנים (לויקוציטים ולימפואידים) ומוביל בכך לירידה בתאי הדם הנויטרופילים (נוייטרופיליה) והלימפוציטים (לימפופניה). הנזק שנגרם למערכת העיכול יוצר תנאים המאפשרים שגשוג משני של חיידקים (בעיקר מסוג גרם שליליים ואנאירובים) שגורמים להחמרת הפגיעה ולנזק נוסף. במקרים החמורים תתרחש חדירה של חיידקים לדם (ספטיסמיה) ושל רעלנים שנוצרים על ידם (אנדוטוקסמיה) ולבסוף מוות כתוצאה מתהליך המכונה DIC (Disseminated intravascular coagulation) בו ניתן לראות דימומים בלתי נשלטים לצד קרישתיות יתר.

מהם סימני המחלה?

למחלה סימנים קליניים אופייניים, אם כי לעיתים ניתן לראות צורות מחלה שונות. לרוב, תתאפיין המחלה בחוסר תאבון, הקאות, שלשולים קשים שהופכים מימיים ודמיים ככל שהמחלה מתקדמת, והתייבשות. באופן כללי, הופעה של שלשול דמי מסריח בגור כלבים שאינו מחוסן צריכה לעורר חשד למחלה. אולם, לא כל שלשול דמי נגרם על ידי פרוו וגם שלשול שאינו דמי עשוי להיגרם על ידי הנגיף. חום גבוה עשוי להופיע כחלק משלבי המחלה ולעיתים יתחלף בהמשך להיפותרמיה (תת-חום). במקרים קיצוניים מוות עשוי להתרחש אפילו תוך יומיים מהופעת הסימנים הראשונים. 

למשך כמה זמן בעל החיים מדבק?

כלב שנדבק בנגיף מתחיל להפריש אותו ביום השלישי או הרביעי לאחר ההדבקה. בשלב זה הוא עדיין לא מראה סימני מחלה ולכן עלול להדביק כלבים אחרים ביתר קלות. מקובל להגיד שהפרשת הוירוס בצואה נפסקת כשבועיים לאחר הופעת הסימנים הקליניים והכלב כבר אינו מדבק.

 

כיצד מאבחנים פרוו?

במידה וכלבכם מראה סימנים קליניים אופייניים מהרו והגיעו לבדיקה על ידי וטרינר. עם ההגעה למרפאה יעבור הכלב בדיקה גופנית מלאה ולאחריה מספר בדיקות נוספות בכדי להגיע לאבחנה.

ספירת דם וביוכימיה- בדיקות דם אלו לא מאפשרות זיהוי של הנגיף אולם בכלב בגיל המתאים שמראה סימני מחלה אופייניים הן עשויות לרמז על המצאות הנגיף. ספירת דם תראה לרוב ירידה בתאים הלבנים אל מתחת לרף הנורמלי (לאוקופניה) או לחילופין, בשלבים הראשונים של המחלה דווקא עליה בתאים הלבנים (לויקוציטוזיס) שתתחלף בהמשך בלאוקופניה. אנמיה (ירידה בתאי הדם האדומים) עשויה להופיע בשל דימום למערכת העיכול אך במידה ותופיע לרוב תבוא לידי ביטוי בשלבים מתקדמים במחלה. ביוכימיה של הדם עשויה להראות ירידה בחלבון בדם (אלבומין) לרוב כתוצאה מאובדן למערכת העיכול וכן שינוי במלחים (נתרן ואשלגן) כתוצאה משלשולים והקאות. בנוסף עשויה להופיע עליה בקריאטינין ואוריאה שמעידים לרוב על התייבשות ולעיתים נדירות יותר על פגיעה כליתית.

קיט ELISA למציאת אנטיגן בצואה- מדובר בקיט מסחרי הזמין במרפאות וטרינריות ומאפשר לזהות חלבון של הוירוס (אנטיגן) בתוך צואת הכלב ולתת תשובה חיובית/שלילית בתוך דקות. המבחן נחשב ספציפי (כלומר תשובה חיובית לרוב תצביע על נגיעות בוירוס) אך לא רגיש (תשובה שלילית בבדיקה אינה פוסלת לחלוטין נגיעות) היות ולא בכל שלבי המחלה הוירוס מופץ בכמות גדולה בצואה. הבדיקה אף עשויה לתת תשובה חיובית "שקרית" בבעל חיים שחוסן בחיסון משושה (מכיל בין היתר חיסון כנגד פרוו) במידה והבדיקה נעשתה בסמוך לחיסון (לרוב עד 10 ימים מהחיסון).

המצאות גנום של הוירוס בצואה/דם (PCR/ real time PCR)- טכניקות המאפשרות מציאת גנים (חלקי DNA) מסוימים של הווירוס בצואה או בדם. השיטה נחשבת רגישה וספציפית ומאפשרת להבדיל בין גנים של הווירוס שמקורם בחיסון לכאלו השייכים למחולל מחלה. חיסרון השיטה בכך שהיא מצריכה שליחת דגימות למעבדה חיצונית דבר שעשוי לקחת מספר ימים.

סרולוגיה (נוגדנים בדם כנגד הוירוס)- מדובר במבחן כמותי למציאת נוגדנים כנגד הוירוס בדם. קיימים קיטים מסחריים (הפועלים בשיטת ELIZA) וזמינים גם במרפאות הפרטיות כך שהתשובה ניתנת במקום. באופן עקרוני סרולוגיה אינה השיטה המומלצת לאבחון הנגיף היות ורוב הכלבים נחשפו בזמן זה או אחר לנגיף או חוסנו כנגדו ועל כן בדמם יהיו נוגדנים גם כאשר אינם מראים סימני מחלה.

טיפול בכלב חולה בפרוו:

משום שמדובר במחלה וויראלית לא קיים טיפול ישיר כדוגמת אנטיביוטיקה כנגד הוירוס. מטרת הטיפול היא לייצב את בעל החיים, לתקן את ההתייבשות, למנוע התייבשות נוספת, לתקן את מאזן המלחים בדם ולמנוע שגשוג משני של חיידקים שעלולים "להרים ראש" בעקבות פגיעת הווירוס במערכות ההגנה הטבעיות של הגוף. טיפול במחלת פרוו מצריך תנאי אשפוז והשגחה מלאים! האשפוז מתבצע בתנאי בידוד היות ומדובר במחלה מדבקת ביותר. במהלך האשפוז בעל החיים יחובר לעירוי ורידי ודרכו יקבל מגוון תרופות:

  • נוזלים- טיפול בנוזלים לווריד הינו קרוב לוודאי המרכיב החשוב ביותר בטיפול בפרו היות וגורים הסובלים מהקאות ושלשולים נוטים להתייבש במהירות רבה.

  • מלחים (אשלגן/נתרן)- במידה ובעל החיים סובל ממחסור במלחים על רקע הקאות ושלשולים קיימת חשיבות בהשבתם לגוף עם הנוזלים דרך הוריד.

  • אנטיביוטיקה- מטרת הטיפול האנטיביוטי כאמור לטפל ולמנוע שגשוג משני של חיידקים מהפלורה הטבעית של מערכת העיכול שעשויים לנצל את פגיעת הווירוס במערכות ההגנה של הגוף. הפגיעה הוויראלית מובילה לעליה בחדירות של המעי ומאפשרת לחיידקים מתוך מערכת העיכול לצאת דרך אפיתל מערכת העיכול ולחדור לתוך הדם מה שעשוי להוביל למוות כתוצאה מאלח דם (ספסיס). לרוב נעשה שימוש בשילוב של אנטיביוטיקות ממשפחת הפניצילין (אמפיצילין) ואמינוגליקוזידים (ג'נטמיצין).

  • נוגדי בחילה- שימוש בתרופות נוגדות בחילה כגון פראמין או סרניה עשוי להועיל לבעל החיים ולהאיץ את תהליך ההחלמה.

  • הזנה- למרות שבבעל חיים הסובל משלשולים והקאות מומלץ בדרך כלל לשמור על צום, דווקא במקרים של דלקת ממושכת במערכת העיכול כדוגמת פרוו יש יתרון להזנה מוקדמת ככל האפשר ואף קיימים מחקרים שהראו כי זמן ההחלמה התקצר בבעלי חיים שקיבלו הזנה במהלך האשפוז. למרות שכלבים עם פרוו סובלים מבחילות וחוסר תאבון ניתן עדיין לאפשר הזנה באמצעות צינור ייעודי המוחדר מהאף ועד לוושט. מדובר בפרוצדורה קלה לביצוע עם סיכון קטן שבעל החיים עשוי להרוויח ממנה.

  • פלזמה- במקרים בהם חלה ירידה משמעותית באלבומין (החלבון העיקרי בדם) עשוי להתעורר הצורך למתן פלזמה על מנת למנוע הופעת בצקות בגוף ולשמור על לחץ דם תקין. הפלזמה מכילה בנוסף גורמים נוספים שעשויים לסייע לבעל החיים במהלך המחלה כגון אימונו-גלובולינים.

כיצד להמנע מהמחלה?

תוכנית החיסונים המקובלת כיום לגורי כלבים כוללת 3 חיסוני משושה בהפרש של חודש ימים החל מגיל 6 שבועות. החיסון המשושה מכיל בתוכו בין היתר חיסון כנגד נגיף הפרוו. כפי שכבר כתבתי במאמר לעיתים ניתן לראות מקרי מחלה בכלבים שחוסנו בחיסון המשושה באופן מלא אך הדבר הרבה פחות נפוץ.

בנוסף נהוג כיום בקרב וטרינרים, אם כי נקודה זו שנויה במחלוקת, להמליץ על הימנעות מחשיפה של גור כלבים שאינו מחוסן בחיסון משושה לכלבים אחרים. חשוב להבין כי כלב בוגר בריא לחלוטין עשוי להיות נשא של הנגיף מבלי להראות סימנים קליניים ולהדביק את הגור ולגרום בו למחלה.

לסיכום:

פרוו היא מחלה נפוצה וקטלנית אך ניתנת לטיפול בסיכויי הצלחה סבירים במידה והטיפול ניתן מוקדם בשלבי המחלה. במידה והנכם חושדים כי כלבכם חולה בפרוו, המנעו ממפגש עם כלבים אחרים והגיעו כמה שיותר מהר לבדיקה אצל הוטרינר.

  • w-facebook
  • Twitter Clean
  • w-googleplus

04-6737844

tivonvet@gmail.com

רחוב כלניות 7, קריית טבעון

 

שעות פתיחה:

ימים א׳ עד ה׳: 9:00 עד 19:00

יום ו׳ וערבי חג: 9:00 עד 14:00 

© 2015 כל הזכויות שמורות למרכז וטרינרי טבעון.