תולעי מעיים בכלבים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תולעי מעיים הן הטפיל הפנימי הנפוץ ביותר בכלבים.

נגיעות בתולעי מעיים עלולה להוביל למספר סימני מחלה כגון שלשולים וירידה במשקל שעליהם ארחיב בהמשך המאמר.

בנוסף, למרות שהדבר אינו נפוץ, חלק מהתולעים עלולות להדביק את דיירי הבית.

במאמר זה אפרט על תולעי המעיים הנפוצות בכלבים, כיצד הן מועברות לכלב,  אציין מהם הסימנים שעשויים להעיד על נגיעות בתולעים ומהו הטיפול המומלץ כנגדן.

 

סוגי תולעים:

ניתן לחלק את התולעים ל- 5 קבוצות עיקריות:

  1. תולעים עגולות.

  2. תולעים שטוחות.

  3. תולעי קרס.

  4. תולעי שוט.

  5. סטרונגולידים.

 

תולעים עגולות (Ascarids):

תולעים נפוצות בעיקר בגורים החיות במעיים ולרוב מועברות מהאם במהלך ההריון וההנקה.

דרך הדבקה נוספת היא על ידי מגע עם צואה נגועה בביצים ולכן ניתן למצוא תולעים עגולות

גם בכלבים בוגרים.

תולעת המעיים העגולה הנפוצה בכלב היא Toxocara Canis ו-Toxocara Leonina.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תולעים שטוחות (Cestodes):

תולעים קטנות בעלות גוף שטוח.

דרך ההדבקה הנפוצה בתולעים מסוג זה היא בליעה של פרעושים הנגועים בביצי התולעת.

כלבים בולעים את הפרעוש לרוב תוך גירוד או ליקוק עצמי.

דרכי הדבקה נוספות הן בליעה של ביצים מצואה נגועה או מסביבה נגועה.

התולעים חיות במעי הגס שם הן מתחרות עם בעל החיים על הנוטריינטים שמגיעים במזון.

לעיתים ניתן לראות את התולעים משוטטות באזור האנוס של הכלב לרוב בשעות הערב

והמרא שלהן מזכיר לרבים שומשום. התולעת השטוחה הנפוצה ביותר בכלב (ובחתול)

היא Diphylidium Caninum אך קיימות גם תולעים שטוחות אחרות כגון Tenia Pisiformis.

 

 

 

 

 

 

תולעי קרס (Hookworms):

תולעים בעלות צורה אופיינית בעלת קצה דמוי קרס.

חיות במעי הדק שם הן ניזונות מדמו של בעל החיים.

בכלבים נפוצות בעיקר Ankylostoma Caninum ו- Uncinaria stenocphala.

גורים נדבקים לרוב מהאם בעוד שבוגרים נדבקים מהסביבה.

נגיעות גבוהה בתולעי קרס בגורים עלולה להוביל לאנמיה ואף למוות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תולעי שוט (Whipworms):

תולעים שמאכלסות בכלבים נגועים את אזור המעי הגס שם בדומה לתולעי הקרס הן

ניזונות מדמו של המארח. ההדבקה לרוב מתרחשת מהסביבה וכמות גדולה של תולעים

עשויה להוביל לאנמיה.

תולעת השוט הנפוצה בכלבים היא Trichuris vulpis.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

סטרונגולואידים (Strongyloides):

תולעת עגולה וקטנה שמדביקה בעיקר גורים קטנים.

ההדבקה מתבצעת לרוב בזמן היניקה אך קימות דרכי הדבקה אחרות כמו חדירה דרך העור.

התולעת שוכנת במעי הדק ועשויה לגרום לדלקת מעיים דמית.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

סימנים קליניים לנגיעות בתולעים:

הסימנים הקליניים המעידים על נגיעות בתולעים אינם ספציפים וכוללים:

  • שלשול.

  • שלשול דמי.

  • הקאות.

  • אובדן משקל עם תאבון תקין/מוגבר.

  • אנורקסיה.

  • האטה בגדילה בגורים.

  • גירוי של אזור האנוס וליקוק אובססיבי של האזור.

 

 

אבחון:

אבחון של בעל חיים נגוע בתולעים מתבסס על סימנים קליניים מתאימים (לעיתים

הבעלים מבחין בתולעים), משטחי צואה מיקרוסקופיים והצפות צואה. משטח

צואה מתבצע על ידי מריחת צואה טריה על משטח זכוכית ובחינה שלו תחת

עדשת המיקרוסקופ.

עין מיומנת עשויה לראות ביצי תולעים בדרך זו אם כי השיטה אינה נחשבת רגישה.

זהו המקום להבהיר כי לא ניתן לראות ביצי תולעים בעין בלתי מזויינת.

הצפת צואה היא בדיקת מעבדה המאפשרת זיהוי של ביצי תולעים גם במצבים

שאלו לא נראו במשטח צואה והיא נחשבת רגישה בהרבה. השיטה מתבססת על

הכנסת דגימת צואה טריה לתמיסה בעלת צפיפות גבוהה מזו של ביצי התולעים.

הדבר גורם לכך שהביצים צפות ועולות לפני השטח משם הן מועברות למשטח

זכוכית ונבדקות תחת מיקרוסקופ.

 

 

מניעה:

מכיוון שתולעי מעיים נפוצות מאוד בכלבים קיימת חשיבות לטיפולים מניעתיים שוטפים לאורך כל השנה.

פרעושים מהווים דרך הדבקה עיקרית בתולעת הנפוצה ביותר Diphylidium Caninum ולכן יש להקפיד על טיפול מונע כנגד פרעושים לכל אורך השנה. טיפול מונע כנגד תולעים מתבסס על מתן כדורי תילוע (או סירופ בגורים) המכילים לרוב יותר מחומר פעיל אחד כך שיהיו יעילים כנגד מספר סוגי תולעים. טיפול מניעתי כנגד תולעים ניתן פעם בחצי שנה ויש להקפיד כי המינון מתאים למשקלו של בעל החיים.

 

טיפול בבעל חיים נגוע:

הטיפול בבעל חיים שאובחן נגוע בתולעי מעיים מתבסס על מתן של תילוע (כדורים/סירופ/זריקה) בהפרש של 10 ימים.

החומרים הפעילים פוגעים בתולעים הבוגרות ובצורות הצעירות אך אינם משמידים את הביצים.

התילוע השני ניתן בפרק זמן (10-14 יום) שנועד להבטיח שכל הביצים בקעו והתולעים שבקעו טרם הגיעו לבגרות והטילו סבב נוסף של ביצים. על כן שני תילועים עוקבים בהפרש המתאים יעצרו את מחזור החיים של התולעים.

 

בגורים צעירים הנחת היסוד היא כי קיימת נגיעות בתולעים ולכן מומלץ בפעם הראשונה לטפל מניעתית כלומר שני תילועים בהפרש של 10- 14 יום.

 

תשובות לשאלות נפוצות:

ש: שמעתי  שניתן להדבק בתולעי מעיים משוקולד וממתקים?

 

ת: דרכי ההדבקה בתולעים מגוונות וכוללות בין היתר הדבקה מהאם דרך השליה או בזמן ההנקה, הדבקה על ידי בליעה (ביצים/פרעושים נגועים),

חדירה דרך העור (לא כל התולעים) ועוד. אכילה של ממתקים איננה גורמת להדבקה בתולעים בכלבים וחתולים.

 

ש: האם תולעי מעיים של כלבים עשויות להדביק בני אדם?

 

ת: חלק מתולעי המעיים של כלבים הן בעלות פוטנציאל זואונוטי כלומר בעלות יכולת להדביק בני אדם. אולם, הדבקה שכזו איננה שכיחה. הקפדה

על כללי הגיינה בסיסית תפחית משמעותית את הסיכוי להדבק.

 

ש: הכלב שלי גורר את הישבן על הרצפה ומלקק את הטוסיק זה אומר שיש לו תולעים?

 

ת: ליקוק האזור האחורי וגרירת ישבן על הרצפה עשויים להצביע על נגיעות בתולעים אך קיימים גורמים נוספים להתנהגות זו כגון דלקת או גודש בשקים האנאליים. לכן במידה וכלבכם מראה התנהגות שכזו מומלץ להגיע לבדיקה אצל הוטרינר.

 

 

 

 

ביצי דיפילידיום טריכוריס וטוקסוקארה משמאל לימין תחת מיקרוסקופ
  • w-facebook
  • Twitter Clean
  • w-googleplus

04-6737844

tivonvet@gmail.com

רחוב כלניות 7, קריית טבעון

 

שעות פתיחה:

ימים א׳ עד ה׳: 9:00 עד 19:00

יום ו׳ וערבי חג: 9:00 עד 14:00 

© 2015 כל הזכויות שמורות למרכז וטרינרי טבעון.